<h1>איסור והיתר לרבינו יעקב ב"ר משה מבניולש פכ"ב</h1>
<h2>דף כב.</h2>
הלב צריך קריעה קודם שימלחנו לתתו בקדרה ומוציא ממנו את דמו. ואם לא קרעו אינו עובר עליו. והני מילי בעוף שאין בדמו כזית, אבל לב בהמה הואיל ויש בדמו כזית ענוש כרת אם אכלו קודם שיבשל אותו. אבל לאחר בישול אין בו חיוב כרת באכילתו, אבל יש בו איסור מדברי סופרים, ואם אכלו מכין אותו מכת מרדות. בשל הלב בקדרה ולא קרעו, וקרעו לאחר בישולו, ומוציא ממנו הדם, (ו)הלב מותר. שבשר הלב חלק ואינו בולע כלל. ויש שאוסרין, דדוקא בצלי אמרינן דמותר, דכבולעו כך פולטו אבל בקדרה אסור. ומפרשים "הלב שבישלו" מלשון [דה"ב ל"ה] "ויבשלו את הפסח" שרוצה לומר צלי אש. והכי מסתבר. כבד או לב שנמצא דבוק בבשר העוף אחר שנמלח, משליכין אותו, וקולף סביבותיו, והעוף מותר. ואם לא נקרע ולא נתלש הלב מן התרנגולת ונתבשל עמה, כיון דקיימא לן דבשאר איסורין לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה, אין צריך ששים לבטל כל הלב, אלא ששים לבטל דמו בלבד, ובשר הלב עצמו מותר כמו שכתבנו לדעת המתירים, שאינו בולע, שהוא חלק. אבל לדעת האוסרים אסור. ואם נתבשל בטפלה שקורין פאנאדאה או במרחשת, כיון שיש בהן מרק, הטעם מתפשט בכולה, ודינה כקדרה בששים. ואם לא היה בהן מרק כלל אין הטעם מתפשט בכל שאר הבשר. ובלבד שיעמיק בכל סביבותיו של לב ודי בזה.
